1
 
אֲשֶׁ֨ר
 
הָיָ֤ה
The word
דִּבְרֵ֖י
of the LORD
יְהוָה֙
 
אֶֽל
that came to Jeremiah
יִרְמְיָ֔הוּ
 
עַל
The word
דִּבְרֵ֖י
the dearth
הַבַּצָּרֽוֹת׃
2
mourneth
אָבְלָ֣ה
Judah
יְהוּדָ֔ה
and the gates
וּשְׁעָרֶ֥יהָ
thereof languish
אֻמְלְל֖וּ
they are black
קָדְר֣וּ
unto the ground
לָאָ֑רֶץ
and the cry
וְצִוְחַ֥ת
of Jerusalem
יְרוּשָׁלִַ֖ם
is gone up
עָלָֽתָה׃
3
And their nobles
וְאַדִּ֣רֵיהֶ֔ם
have sent
שָׁלְח֥וּ
their little ones
צְעִורֵיהֶ֖ם
no water
מַ֗יִם
they came
בָּ֣אוּ
 
עַל
to the pits
גֵּבִ֞ים
 
לֹא
and found
מָ֣צְאוּ
no water
מַ֗יִם
they returned
שָׁ֤בוּ
with their vessels
כְלֵיהֶם֙
empty
רֵיקָ֔ם
they were ashamed
בֹּ֥שׁוּ
and confounded
וְהָכְלְמ֖וּ
and covered
וְחָפ֥וּ
their heads
רֹאשָֽׁם׃
4
 
בַּעֲב֤וּר
Because the ground
הָאֲדָמָה֙
is chapt
חַ֔תָּה
 
כִּ֛י
 
לֹא
 
הָיָ֥ה
for there was no rain
גֶ֖שֶׁם
in the earth
בָּאָ֑רֶץ
were ashamed
בֹּ֥שׁוּ
the plowmen
אִכָּרִ֖ים
they covered
חָפ֥וּ
their heads
רֹאשָֽׁם׃
5
 
כִּ֤י
 
גַם
Yea the hind
אַיֶּ֙לֶת֙
in the field
בַּשָּׂדֶ֔ה
also calved
יָלְדָ֖ה
and forsook
וְעָז֑וֹב
 
כִּ֥י
 
לֹֽא
 
הָיָ֖ה
it because there was no grass
דֶּֽשֶׁא׃
6
And the wild asses
וּפְרָאִים֙
did stand
עָמְד֣וּ
 
עַל
in the high places
שְׁפָיִ֔ם
they snuffed up
שָׁאֲפ֥וּ
the wind
ר֖וּחַ
like dragons
כַּתַּנִּ֑ים
did fail
כָּל֥וּ
their eyes
עֵינֵיהֶ֖ם
 
כִּי
 
אֵ֥ין
because there was no grass
עֵֽשֶׂב׃
7
 
אִם
though our iniquities
עֲוֹנֵ֙ינוּ֙
testify
עָ֣נוּ
 
בָ֔נוּ
O LORD
יְהוָ֕ה
against us do
עֲשֵׂ֖ה
 
לְמַ֣עַן
thou it for thy name's
שְׁמֶ֑ךָ
 
כִּֽי
are many
רַבּ֥וּ
sake for our backslidings
מְשׁוּבֹתֵ֖ינוּ
 
לְךָ֥
we have sinned
חָטָֽאנוּ׃
8
O the hope
מִקְוֵה֙
of Israel
יִשְׂרָאֵ֔ל
the saviour
מֽוֹשִׁיע֖וֹ
thereof in time
בְּעֵ֣ת
of trouble
צָרָ֑ה
 
לָ֤מָּה
 
תִֽהְיֶה֙
why shouldest thou be as a stranger
כְּגֵ֣ר
in the land
בָּאָ֔רֶץ
and as a wayfaring man
וּכְאֹרֵ֖חַ
that turneth aside
נָטָ֥ה
to tarry for a night
לָלֽוּן׃
9
 
לָ֤מָּה
 
תִֽהְיֶה֙
Why shouldest thou be as a man
כְּאִ֣ישׁ
astonied
נִדְהָ֔ם
as a mighty man
כְּגִבּ֖וֹר
 
לֹא
that cannot
יוּכַ֣ל
save
לְהוֹשִׁ֑יעַ
 
וְאַתָּ֧ה
art in the midst
בְקִרְבֵּ֣נוּ
yet thou O LORD
יְהוָ֗ה
by thy name
וְשִׁמְךָ֛
 
עָלֵ֥ינוּ
of us and we are called
נִקְרָ֖א
 
אַל
leave
תַּנִּחֵֽנוּ׃
10
 
כֹּֽה
Thus saith
אָמַ֨ר
the LORD
וַיהוָה֙
unto this people
לָעָ֣ם
 
הַזֶּ֗ה
 
כֵּ֤ן
Thus have they loved
אָֽהֲבוּ֙
to wander
לָנ֔וּעַ
their feet
רַגְלֵיהֶ֖ם
 
לֹ֣א
they have not refrained
חָשָׂ֑כוּ
the LORD
וַיהוָה֙
 
לֹ֣א
doth not accept
רָצָ֔ם
 
עַתָּה֙
them he will now remember
יִזְכֹּ֣ר
their iniquity
עֲוֹנָ֔ם
and visit
וְיִפְקֹ֖ד
their sins
חַטֹּאתָֽם׃
11
Then said
וַיֹּ֥אמֶר
the LORD
יְהוָ֖ה
 
אֵלָ֑י
 
אַל
unto me Pray
תִּתְפַּלֵּ֛ל
 
בְּעַד
not for this people
הָעָ֥ם
 
הַזֶּ֖ה
for their good
לְטוֹבָֽה׃
12
 
כִּ֣י
When they fast
יָצֻ֗מוּ
 
אֵינֶ֤נִּי
I will not hear
שֹׁמֵ֙עַ֙
 
אֶל
their cry
רִנָּתָ֔ם
 
וְכִ֧י
and when they offer
יַעֲל֛וּ
burnt offering
עֹלָ֥ה
and an oblation
וּמִנְחָ֖ה
 
אֵינֶ֣נִּי
I will not accept
רֹצָ֑ם
 
כִּ֗י
them by the sword
בַּחֶ֙רֶב֙
and by the famine
וּבָרָעָ֣ב
and by the pestilence
וּבַדֶּ֔בֶר
 
אָנֹכִ֖י
them but I will consume
מְכַלֶּ֥ה
 
אוֹתָֽם׃
13
Then said
אֹמְרִ֤ים
I Ah
אֲהָ֣הּ׀
Lord
אֲדֹנָ֣י
GOD
יְהוִ֗ה
 
הִנֵּ֨ה
behold the prophets
הַנְּבִאִ֜ים
Then said
אֹמְרִ֤ים
 
לָהֶם֙
 
לֹֽא
unto them Ye shall not see
תִרְא֣וּ
the sword
חֶ֔רֶב
neither shall ye have famine
וְרָעָ֖ב
 
לֹֽא
 
יִהְיֶ֣ה
 
לָכֶ֑ם
 
כִּֽי
peace
שְׁל֤וֹם
you assured
אֱמֶת֙
but I will give
אֶתֵּ֣ן
 
לָכֶ֔ם
in this place
בַּמָּק֖וֹם
 
הַזֶּֽה׃
14
said
וַיֹּ֨אמֶר
Then the LORD
יְהוָ֜ה
 
אֵלַ֗י
lies
שֶׁ֜קֶר
unto me The prophets
הַנְּבִאִים֙
prophesy
מִֽתְנַבְּאִ֥ים
in my name
בִּשְׁמִ֔י
 
לֹ֤א
I sent
שְׁלַחְתִּים֙
 
וְלֹ֣א
them not neither have I commanded
צִוִּיתִ֔ים
 
וְלֹ֥א
them neither spake
דִבַּ֖רְתִּי
 
אֲלֵיהֶ֑ם
vision
חֲז֨וֹן
lies
שֶׁ֜קֶר
and divination
וְקֶ֤סֶם
and a thing of nought
וֶֽאֱלִול֙
and the deceit
וְתַרְמִ֣ות
of their heart
לִבָּ֔ם
 
הֵ֖מָּה
prophesy
מִֽתְנַבְּאִ֥ים
 
לָכֶֽם׃
15
 
לָכֵ֞ן
 
כֹּֽה
Therefore thus saith
אֹֽמְרִ֔ים
the LORD
יְהוָ֗ה
 
עַֽל
concerning the prophets
הַנְּבִאִ֖ים
that prophesy
הַנִּבְּאִ֣ים
in my name
בִּשְׁמִי֮
 
וַאֲנִ֣י
 
לֹֽא
and I sent
שְׁלַחְתִּים֒
 
וְהֵ֙מָּה֙
Therefore thus saith
אֹֽמְרִ֔ים
By sword
בַּחֶ֤רֶב
and famine
וּבָֽרָעָב֙
 
לֹ֥א
 
יִהְיֶ֖ה
shall not be in this land
בָּאָ֣רֶץ
 
הַזֹּ֑את
By sword
בַּחֶ֤רֶב
and famine
וּבָֽרָעָב֙
be consumed
יִתַּ֔מּוּ
concerning the prophets
הַנְּבִאִ֖ים
 
הָהֵֽמָּה׃
16
And the people
וְהָעָ֣ם
 
אֲשֶׁר
them
הֵ֣מָּה
to whom they prophesy
נִבְּאִ֣ים
them
הֵ֣מָּה
 
יִֽהְי֣וּ
shall be cast out
מֻשְׁלָכִים֩
in the streets
בְּחֻצ֨וֹת
of Jerusalem
יְרוּשָׁלִַ֜ם
because
מִפְּנֵ֣י׀
of the famine
הָרָעָ֣ב
and the sword
וְהַחֶ֗רֶב
 
וְאֵ֤ין
and they shall have none to bury
מְקַבֵּר֙
them
הֵ֣מָּה
them
הֵ֣מָּה
them their wives
נְשֵׁיהֶ֔ם
nor their sons
וּבְנֵיהֶ֖ם
nor their daughters
וּבְנֹֽתֵיהֶ֑ם
for I will pour
וְשָׁפַכְתִּ֥י
 
עֲלֵיהֶ֖ם
 
אֶת
their wickedness
רָעָתָֽם׃
17
Therefore thou shalt say
וְאָמַרְתָּ֤
 
אֲלֵיהֶם֙
 
אֶת
this word
הַדָּבָ֣ר
 
הַזֶּ֔ה
run down
תֵּרַ֨דְנָה
unto them Let mine eyes
עֵינַ֥י
with tears
דִּמְעָ֛ה
night
לַ֥יְלָה
and day
וְיוֹמָ֖ם
 
וְאַל
and let them not cease
תִּדְמֶ֑ינָה
 
כִּי֩
is broken
שֶׁ֨בֶר
with a great
גָּד֜וֹל
breach
נִשְׁבְּרָ֗ה
for the virgin
בְּתוּלַת֙
daughter
בַּת
of my people
עַמִּ֔י
blow
מַכָּ֖ה
grievous
נַחְלָ֥ה
with a very
מְאֹֽד׃
18
 
אִם
If I go forth
יָצָ֣אתִי
into the field
הַשָּׂדֶ֗ה
 
וְהִנֵּה֙
then behold the slain
חַלְלֵי
with the sword
חֶ֔רֶב
 
וְאִם֙
and if I enter
בָּ֣אתִי
into the city
הָעִ֔יר
 
וְהִנֵּ֖ה
then behold them that are sick
תַּחֲלוּאֵ֣י
with famine
רָעָ֑ב
 
כִּֽי
 
גַם
yea both the prophet
נָבִ֧יא
 
גַם
and the priest
כֹּהֵ֛ן
go about
סָחֲר֥וּ
 
אֶל
into a land
אֶ֖רֶץ
 
וְלֹ֥א
that they know
יָדָֽעוּ׃
19
Hast thou utterly
מָאַ֜סְתָּ
Hast thou utterly
מָאַ֜סְתָּ
 
אֶת
Judah
יְהוּדָ֗ה
 
אִם
Zion
בְּצִיּוֹן֙
lothed
גָּעֲלָ֣ה
hath thy soul
נַפְשֶׁ֔ךָ
 
מַדּ֙וּעַ֙
why hast thou smitten
הִכִּיתָ֔נוּ
 
וְאֵ֥ין
 
לָ֖נוּ
of healing
מַרְפֵּ֖א
for us we looked
קַוֵּ֤ה
for peace
לְשָׁלוֹם֙
 
וְאֵ֣ין
and there is no good
ט֔וֹב
and for the time
וּלְעֵ֥ת
of healing
מַרְפֵּ֖א
 
וְהִנֵּ֥ה
and behold trouble
בְעָתָֽה׃
20
We acknowledge
יָדַ֧עְנוּ
O LORD
יְהוָ֛ה
our wickedness
רִשְׁעֵ֖נוּ
and the iniquity
עֲוֹ֣ן
of our fathers
אֲבוֹתֵ֑ינוּ
 
כִּ֥י
for we have sinned
חָטָ֖אנוּ
 
לָֽךְ׃
21
 
אַל
Do not abhor
תִּנְאַץ֙
 
לְמַ֣עַן
us for thy name's
שִׁמְךָ֔
 
אַל
sake do not disgrace
תְּנַבֵּ֖ל
the throne
כִּסֵּ֣א
of thy glory
כְבוֹדֶ֑ךָ
remember
זְכֹ֕ר
 
אַל
break
תָּפֵ֥ר
not thy covenant
בְּרִֽיתְךָ֖
 
אִתָּֽנוּ׃
22
Are there
הֲיֵ֨שׁ
any among the vanities
בְּהַבְלֵ֤י
of the Gentiles
הַגּוֹיִם֙
that can cause rain
מַגְשִׁמִ֔ים
 
וְאִם
or can the heavens
הַשָּׁמַ֖יִם
give
יִתְּנ֣וּ
showers
רְבִבִ֑ים
 
הֲלֹ֨א
 
אַתָּה
 
ה֜וּא
art not thou he O LORD
יְהוָ֤ה
our God
אֱלֹהֵ֙ינוּ֙
therefore we will wait
וּ֨נְקַוֶּה
 
לָּ֔ךְ
 
כִּֽי
 
אַתָּ֥ה
upon thee for thou hast made
עָשִׂ֖יתָ
 
אֶת
 
כָּל
 
אֵֽלֶּה׃