1
 
וַיֵּ֥רַע
 
אֶל
Jonah
יוֹנָ֖ה
 
רָעָ֣ה
exceedingly
גְדוֹלָ֑ה
and he was very angry
וַיִּ֖חַר
 
לֽוֹ׃
2
And he prayed
וַיִּתְפַּלֵּ֨ל
 
אֶל
thee O LORD
יְהוָה֙
and said
וַיֹּאמַ֗ר
I pray
אָנָּ֤ה
thee O LORD
יְהוָה֙
 
הֲלוֹא
 
זֶ֣ה
was not this my saying
דְבָרִ֗י
 
עַד
 
הֱיוֹתִי֙
 
עַל
when I was yet in my country
אַדְמָתִ֔י
 
עַל
 
כֵּ֥ן
before
קִדַּ֖מְתִּי
Therefore I fled
לִבְרֹ֣חַ
unto Tarshish
תַּרְשִׁ֑ישָׁה
 
כִּ֣י
for I knew
יָדַ֗עְתִּי
 
כִּ֤י
 
אַתָּה֙
God
אֵֽל
that thou art a gracious
חַנּ֣וּן
and merciful
וְרַח֔וּם
slow
אֶ֤רֶךְ
to anger
אַפַּ֙יִם֙
and of great
וְרַב
kindness
חֶ֔סֶד
and repentest
וְנִחָ֖ם
 
עַל
thee of the evil
הָרָעָֽה׃
3
 
וְעַתָּ֣ה
Therefore now O LORD
יְהוָ֔ה
take
קַח
 
נָ֥א
 
אֶת
I beseech thee my life
נַפְשִׁ֖י
 
מִמֶּ֑נִּי
 
כִּ֛י
from me for it is better
ט֥וֹב
for me to die
מוֹתִ֖י
than to live
מֵחַיָּֽי׃
4
Then said
וַיֹּ֣אמֶר
the LORD
יְהוָ֔ה
Doest thou well
הַהֵיטֵ֖ב
to be angry
חָ֥רָה
 
לָֽךְ׃
5
went out
וַיֵּצֵ֤א
So Jonah
יוֹנָה֙
 
מִן
of the city
בָּעִֽיר׃
and sat
וַיֵּ֤שֶׁב
on the east side
מִקֶּ֣דֶם
of the city
בָּעִֽיר׃
and there made
וַיַּעַשׂ֩
 
ל֨וֹ
 
שָׁ֜ם
him a booth
סֻכָּ֗ה
and sat
וַיֵּ֤שֶׁב
 
תַּחְתֶּ֙יהָ֙
under it in the shadow
בַּצֵּ֔ל
 
עַ֚ד
 
אֲשֶׁ֣ר
till he might see
יִרְאֶ֔ה
 
מַה
 
יִּהְיֶ֖ה
of the city
בָּעִֽיר׃
6
prepared
וַיְמַ֣ן
And the LORD
יְהוָֽה
God
אֱ֠לֹהִים
a gourd
הַקִּֽיקָי֖וֹן
and made it to come up
וַיַּ֣עַל׀
 
מֵעַ֣ל
So Jonah
יוֹנָ֛ה
 
לִֽהְי֥וֹת
that it might be a shadow
צֵל֙
 
עַל
over his head
רֹאשׁ֔וֹ
to deliver
לְהַצִּ֥יל
 
ל֖וֹ
him from his grief
מֵרָֽעָת֑וֹ
glad
וַיִּשְׂמַ֥ח
So Jonah
יוֹנָ֛ה
 
עַל
a gourd
הַקִּֽיקָי֖וֹן
 
שִׂמְחָ֥ה
was exceeding
גְדוֹלָֽה׃
7
prepared
וַיְמַ֤ן
But God
הָֽאֱלֹהִים֙
a worm
תּוֹלַ֔עַת
rose
בַּעֲל֥וֹת
when the morning
הַשַּׁ֖חַר
the next day
לַֽמָּחֳרָ֑ת
and it smote
וַתַּ֥ךְ
 
אֶת
the gourd
הַקִּֽיקָי֖וֹן
that it withered
וַיִּיבָֽשׁ׃
8
 
וַיְהִ֣י׀
did arise
כִּזְרֹ֣חַ
And it came to pass when the sun
הַשֶּׁ֛מֶשׁ
prepared
וַיְמַ֨ן
that God
אֱלֹהִ֜ים
wind
ר֤וּחַ
east
קָדִים֙
a vehement
חֲרִישִׁ֔ית
beat
וַתַּ֥ךְ
And it came to pass when the sun
הַשֶּׁ֛מֶשׁ
 
עַל
upon the head
רֹ֥אשׁ
of Jonah
יוֹנָ֖ה
that he fainted
וַיִּתְעַלָּ֑ף
and wished
וַיִּשְׁאַ֤ל
 
אֶת
in himself
נַפְשׁוֹ֙
to die
לָמ֔וּת
and said
וַיֹּ֕אמֶר
It is better
ט֥וֹב
for me to die
מוֹתִ֖י
than to live
מֵחַיָּֽי׃
9
And he said
וַיֹּ֕אמֶר
And God
אֱלֹהִים֙
 
אֶל
to Jonah
יוֹנָ֔ה
Doest thou well
הֵיטֵ֥ב
to be angry
חָֽרָה
 
לְךָ֖
 
עַל
for the gourd
הַקִּֽיקָי֑וֹן
And he said
וַיֹּ֕אמֶר
Doest thou well
הֵיטֵ֥ב
to be angry
חָֽרָה
 
לִ֖י
 
עַד
even unto death
מָֽוֶת׃
10
Then said
וַיֹּ֣אמֶר
the LORD
יְהוָ֔ה
 
אַתָּ֥ה
Thou hast had pity
חַ֙סְתָּ֙
 
עַל
on the gourd
הַקִּ֣יקָי֔וֹן
 
אֲשֶׁ֛ר
 
לֹא
for the which thou hast not laboured
עָמַ֥לְתָּ
 
בּ֖וֹ
 
וְלֹ֣א
neither madest it grow
גִדַּלְתּ֑וֹ
in a night
וּבִן
 
לַ֥יְלָה
 
הָיָ֖ה
in a night
וּבִן
 
לַ֥יְלָה
and perished
אָבָֽד׃
11
 
וַֽאֲנִי֙
 
לֹ֣א
And should not I spare
אָח֔וּס
 
עַל
Nineveh
נִינְוֵ֖ה
city
הָעִ֣יר
that great
הַגְּדוֹלָ֑ה
 
אֲשֶׁ֣ר
wherein are
יֶשׁ
 
בָּ֡הּ
more
הַרְבֵּה֩
than sixscore
מִֽשְׁתֵּים
 
עֶשְׂרֵ֨ה
thousand
רִבּ֜וֹ
persons
אָדָ֗ם
 
אֲשֶׁ֤ר
 
לֹֽא
that cannot discern
יָדַע֙
 
בֵּין
between their right hand
יְמִינ֣וֹ
and their left hand
לִשְׂמֹאל֔וֹ
cattle
וּבְהֵמָ֖ה
and also much
רַבָּֽה׃
11
 
וַֽאֲנִי֙
 
לֹ֣א
And should not I spare
אָח֔וּס
 
עַל
Nineveh
נִינְוֵ֖ה
city
הָעִ֣יר
that great
הַגְּדוֹלָ֑ה
 
אֲשֶׁ֣ר
wherein are
יֶשׁ
 
בָּ֡הּ
more
הַרְבֵּה֩
than sixscore
מִֽשְׁתֵּים
 
עֶשְׂרֵ֨ה
thousand
רִבּ֜וֹ
persons
אָדָ֗ם
 
אֲשֶׁ֤ר
 
לֹֽא
that cannot discern
יָדַע֙
 
בֵּין
between their right hand
יְמִינ֣וֹ
and their left hand
לִשְׂמֹאל֔וֹ
cattle
וּבְהֵמָ֖ה
and also much
רַבָּֽה׃