1
 
וַיְהִ֣י׀
And it came to pass in the month
בְּחֹ֣דֶשׁ
Nisan
נִיסָ֗ן
year
שְׁנַ֥ת
in the twentieth
עֶשְׂרִ֛ים
of Artaxerxes
לְאַרְתַּחְשַׁ֥סְתְּא
it unto the king
לַמֶּ֔לֶךְ
that wine
הַיַּ֙יִן֙
in his presence
לְפָנָֽיו׃
him and I took up
וָֽאֶשָּׂ֤א
 
אֶת
that wine
הַיַּ֙יִן֙
and gave
וָֽאֶתְּנָ֣ה
it unto the king
לַמֶּ֔לֶךְ
 
וְלֹֽא
 
הָיִ֥יתִי
Now I had not been beforetime sad
רַ֖ע
in his presence
לְפָנָֽיו׃
2
said
וַיֹּאמֶר֩
 
לִ֨י
Wherefore the king
הַמֶּ֜לֶךְ
 
מַדּ֣וּעַ׀
unto me Why is thy countenance
פָּנֶ֣יךָ
sad
רָעִ֗ים
 
וְאַתָּה֙
 
אֵֽינְךָ֣
seeing thou art not sick
חוֹלֶ֔ה
 
אֵ֣ין
 
זֶ֔ה
 
כִּי
 
אִ֖ם
this is nothing else but sorrow
רֹ֣עַֽ
of heart
לֵ֑ב
afraid
וָֽאִירָ֖א
sore
הַרְבֵּ֥ה
Then I was very
מְאֹֽד׃
3
And said
וָֽאֹמַ֣ר
Let the king
הַמֶּ֖לֶךְ
Let the king
הַמֶּ֖לֶךְ
for ever
לְעוֹלָ֣ם
live
יִֽחְיֶ֑ה
 
מַדּ֜וּעַ
 
לֹֽא
 
יֵרְע֣וּ
why should not my countenance
פָנַ֗י
 
אֲשֶׁ֨ר
when the city
הָעִ֜יר
the place
בֵּית
sepulchres
קִבְר֤וֹת
of my fathers
אֲבֹתַי֙
lieth waste
חֲרֵבָ֔ה
and the gates
וּשְׁעָרֶ֖יהָ
thereof are consumed
אֻכְּל֥וּ
with fire
בָאֵֽשׁ׃
4
said
וַיֹּ֤אמֶר
 
לִי֙
Then the king
הַמֶּ֔לֶךְ
 
עַל
 
מַה
 
זֶּ֖ה
 
אַתָּ֣ה
unto me For what dost thou make request
מְבַקֵּ֑שׁ
So I prayed
וָֽאֶתְפַּלֵּ֔ל
 
אֶל
to the God
אֱלֹהֵ֖י
of heaven
הַשָּׁמָֽיִם׃
5
And I said
וָֽאֹמַ֣ר
the king
הַמֶּ֣לֶךְ
 
אִם
 
עַל
the king
הַמֶּ֣לֶךְ
If it please
ט֔וֹב
 
וְאִם
have found favour
יִיטַ֥ב
and if thy servant
עַבְדְּךָ֖
in thy sight
לְפָנֶ֑יךָ
 
אֲשֶׁ֧ר
that thou wouldest send
תִּשְׁלָחֵ֣נִי
 
אֶל
me unto Judah
יְהוּדָ֗ה
 
אֶל
unto the city
עִ֛יר
sepulchres
קִבְר֥וֹת
of my fathers
אֲבֹתַ֖י
that I may build
וְאֶבְנֶֽנָּה׃
6
said
וַיֹּאמֶר֩
 
לִ֨י
And the king
הַמֶּ֙לֶךְ֙
unto me (the queen
וְהַשֵּׁגַ֣ל׀
also sitting
יוֹשֶׁ֣בֶת
by him
אֶצְל֗וֹ
 
עַד
 
מָתַ֛י
 
יִֽהְיֶ֥ה
For how long shall thy journey
מַֽהֲלָכֲךָ֖
 
וּמָתַ֣י
be and when wilt thou return
תָּשׁ֑וּב
So it pleased
וַיִּיטַ֤ב
 
לִפְנֵֽי
And the king
הַמֶּ֙לֶךְ֙
to send
וַיִּשְׁלָחֵ֔נִי
me and I set
וָֽאֶתְּנָ֥ה
 
ל֖וֹ
him a time
זְמָֽן׃
7
Moreover I said
וָֽאוֹמַר֮
the king
הַמֶּ֣לֶךְ
 
אִם
 
עַל
the king
הַמֶּ֣לֶךְ
If it please
ט֔וֹב
let letters
אִגְּרוֹת֙
be given
יִתְּנוּ
 
לִ֔י
 
עַֽל
me to the governors
פַּחֲו֖וֹת
beyond
עֵ֣בֶר
the river
הַנָּהָ֑ר
 
אֲשֶׁר֙
that they may convey me over
יַֽעֲבִיר֔וּנִי
 
עַ֥ד
 
אֲשֶׁר
till I come
אָב֖וֹא
 
אֶל
into Judah
יְהוּדָֽה׃
8
And a letter
וְאִגֶּ֡רֶת
 
אֶל
unto Asaph
אָסָף֩
the keeper
שֹׁמֵ֨ר
forest
הַפַּרְדֵּ֜ס
 
אֲשֶׁ֣ר
And the king
הַמֶּ֔לֶךְ
 
אֲשֶׁ֣ר
granted
וַיִּתֶּן
 
לִ֣י
me timber
עֵצִ֡ים
to make beams
לְ֠קָרוֹת
 
אֶת
for the gates
שַֽׁעֲרֵ֨י
of the palace
הַבִּירָ֤ה
 
אֲשֶׁר
and for the house
וְלַבַּ֖יִת
and for the wall
וּלְחוֹמַ֣ת
of the city
הָעִ֔יר
and for the house
וְלַבַּ֖יִת
 
אֲשֶׁר
that I shall enter into
אָב֣וֹא
 
אֵלָ֑יו
granted
וַיִּתֶּן
 
לִ֣י
And the king
הַמֶּ֔לֶךְ
hand
כְּיַד
of my God
אֱלֹהַ֖י
me according to the good
הַטּוֹבָ֥ה
 
עָלָֽי׃
9
Then I came
וָֽאָב֗וֹא
 
אֶֽל
to the governors
פַּֽחֲווֹת֙
beyond
עֵ֣בֶר
the river
הַנָּהָ֔ר
and gave
וָֽאֶתְּנָ֣ה
 
לָהֶ֔ם
 
אֵ֖ת
letters
אִגְּר֣וֹת
Now the king
הַמֶּ֔לֶךְ
had sent
וַיִּשְׁלַ֤ח
 
עִמִּי֙
Now the king
הַמֶּ֔לֶךְ
captains
שָׂ֥רֵי
of the army
חַ֖יִל
and horsemen
וּפָֽרָשִֽׁים׃
10
heard
וַיִּשְׁמַ֞ע
When Sanballat
סַנְבַלַּ֣ט
the Horonite
הַחֹֽרֹנִ֗י
and Tobiah
וְטֽוֹבִיָּה֙
the servant
הָעֶ֣בֶד
the Ammonite
הָֽעַמֹּנִ֔י
 
וַיֵּ֥רַע
 
לָהֶ֖ם
them exceedingly
רָעָ֣ה
 
גְדֹלָ֑ה
 
אֲשֶׁר
that there was come
בָּ֥א
a man
אָדָ֔ם
to seek
לְבַקֵּ֥שׁ
the welfare
טוֹבָ֖ה
of the children
לִבְנֵ֥י
of Israel
יִשְׂרָאֵֽל׃
11
So I came
וָֽאָב֖וֹא
 
אֶל
to Jerusalem
יְרֽוּשָׁלִָ֑ם
 
וָֽאֱהִי
 
שָׁ֖ם
days
יָמִ֥ים
and was there three
שְׁלֹשָֽׁה׃
12
And I arose
וָֽאָק֣וּם׀
in the night
לַ֗יְלָה
 
אֲנִי֮
 
וַֽאֲנָשִׁ֣ים׀
I and some
מְעַט֮
 
עִמִּי֒
 
וְלֹֽא
with me neither told
הִגַּ֣דְתִּי
I any man
לְאָדָ֔ם
 
מָ֗ה
what my God
אֱלֹהַי֙
had put
נֹתֵ֣ן
 
אֶל
in my heart
לִבִּ֔י
to do
לַֽעֲשׂ֖וֹת
at Jerusalem
לִירֽוּשָׁלִָ֑ם
neither was there any beast
הַבְּהֵמָ֔ה
 
אֵ֣ין
 
עִמִּ֔י
 
כִּ֚י
 
אִם
neither was there any beast
הַבְּהֵמָ֔ה
 
אֲשֶׁ֥ר
 
אֲנִ֖י
that I rode upon
רֹכֵ֥ב
 
בָּֽהּ׃
13
And I went out
וָאֵֽצְאָ֨ה
and the gates
וּשְׁעָרֶ֖יהָ
of the valley
הַגַּ֜יא
by night
לַ֗יְלָה
 
וְאֶל
even before
פְּנֵי֙
well
עֵ֣ין
the dragon
הַתַּנִּ֔ין
 
וְאֶל
and the gates
וּשְׁעָרֶ֖יהָ
and to the dung
הָֽאַשְׁפֹּ֑ת
 
וָֽאֱהִ֨י
and viewed
שֹׂבֵ֜ר
the walls
בְּחוֹמֹ֤ת
of Jerusalem
יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙
 
אֲשֶׁר
 
הֵ֣מ׀
which were broken down
פְּרוּצִ֔ים
and the gates
וּשְׁעָרֶ֖יהָ
thereof were consumed
אֻכְּל֥וּ
with fire
בָאֵֽשׁ׃
14
Then I went on
לַֽעֲבֹ֥ר
 
אֶל
to the gate
שַׁ֣עַר
of the fountain
הָעַ֔יִן
 
וְאֶל
pool
בְּרֵכַ֖ת
and to the king's
הַמֶּ֑לֶךְ
 
וְאֵין
but there was no place
מָק֥וֹם
for the beast
לַבְּהֵמָ֖ה
Then I went on
לַֽעֲבֹ֥ר
 
תַּחְתָּֽי׃
15
 
וָֽאֱהִ֨י
Then went I up
עֹלֶ֤ה
by the brook
בַנַּ֙חַל֙
in the night
לַ֔יְלָה
 
וָֽאֱהִ֥י
and viewed
שֹׂבֵ֖ר
the wall
בַּֽחוֹמָ֑ה
and so returned
וָֽאָשֽׁוּב׃
and entered
וָֽאָב֛וֹא
by the gate
בְּשַׁ֥עַר
of the valley
הַגַּ֖יְא
and so returned
וָֽאָשֽׁוּב׃
16
And the rulers
וְלַסְּגָנִ֗ים
 
לֹ֤א
knew
יָֽדְעוּ֙
 
אָ֣נָה
not whither I went
הָלַ֔כְתִּי
 
וּמָ֖ה
 
אֲנִ֣י
or what I did
עֹשֵׂ֣ה
it to the Jews
וְלַיְּהוּדִ֨ים
nor to the priests
וְלַכֹּֽהֲנִ֜ים
nor to the nobles
וְלַֽחֹרִ֣ים
And the rulers
וְלַסְּגָנִ֗ים
nor to the rest
וּלְיֶ֙תֶר֙
or what I did
עֹשֵׂ֣ה
the work
הַמְּלָאכָ֔ה
 
עַד
neither had I as yet
כֵּ֖ן
 
לֹ֥א
told
הִגַּֽדְתִּי׃
17
Then said
וָֽאוֹמַ֣ר
 
אֲלֵהֶ֗ם
 
אַתֶּ֤ם
I unto them Ye see
רֹאִים֙
the distress
הָֽרָעָה֙
 
אֲשֶׁ֣ר
 
אֲנַ֣חְנוּ
 
בָ֔הּ
 
אֲשֶׁ֤ר
of Jerusalem
יְרֽוּשָׁלִַ֔ם
lieth waste
חֲרֵבָ֔ה
and the gates
וּשְׁעָרֶ֖יהָ
thereof are burned
נִצְּת֣וּ
with fire
בָאֵ֑שׁ
 
לְכ֗וּ
and let us build up
וְנִבְנֶה֙
 
אֶת
the wall
חוֹמַ֣ת
of Jerusalem
יְרֽוּשָׁלִַ֔ם
 
וְלֹֽא
 
נִהְיֶ֥ה
 
ע֖וֹד
that we be no more a reproach
חֶרְפָּֽה׃
18
Then I told
וָֽאַגִּ֨יד
 
לָהֶ֜ם
 
אֶת
their hands
יְדֵיהֶ֖ם
of my God
אֱלֹהַ֗י
 
אֲשֶׁר
 
הִיא֙
for this good
לַטּוֹבָֽה׃
 
עָלַ֔י
 
וְאַף
words
דִּבְרֵ֥י
upon me as also the king's
הַמֶּ֖לֶךְ
 
אֲשֶׁ֣ר
that he had spoken
וַיֹּֽאמְרוּ֙
 
לִ֑י
that he had spoken
וַיֹּֽאמְרוּ֙
Let us rise up
נָק֣וּם
and build
וּבָנִ֔ינוּ
So they strengthened
וַיְחַזְּק֥וּ
their hands
יְדֵיהֶ֖ם
for this good
לַטּוֹבָֽה׃
19
heard
וַיִּשְׁמַע֩
But when Sanballat
סַנְבַלַּ֨ט
the Horonite
הַחֹֽרֹנִ֜י
and Tobiah
וְטֹֽבִיָּ֣ה׀
the servant
הָעֶ֣בֶד
the Ammonite
הָֽעַמּוֹנִ֗י
and Geshem
וְגֶ֙שֶׁם֙
the Arabian
הָֽעַרְבִ֔י
it they laughed us to scorn
וַיַּלְעִ֣גוּ
 
לָ֔נוּ
and despised
וַיִּבְז֖וּ
 
עָלֵ֑ינוּ
us and said
וַיֹּֽאמְר֗וּ
 
מָֽה
What is this thing
הַדָּבָ֤ר
 
הַזֶּה֙
 
אֲשֶׁ֣ר
 
אַתֶּ֣ם
that ye do
עֹשִׂ֔ים
 
הַעַ֥ל
against the king
הַמֶּ֖לֶךְ
 
אַתֶּ֥ם
will ye rebel
מֹֽרְדִֽים׃
20
Then answered
וָֽאָשִׁ֨יב
 
אוֹתָ֜ם
 
דָּבָ֗ר
I them and said
וָֽאוֹמַ֤ר
 
לָהֶם֙
unto them The God
אֱלֹהֵ֣י
of heaven
הַשָּׁמַ֔יִם
 
ה֚וּא
he will prosper
יַצְלִ֣יחַֽ
 
לָ֔נוּ
 
וַֽאֲנַ֥חְנוּ
us therefore we his servants
עֲבָדָ֖יו
will arise
נָק֣וּם
and build
וּבָנִ֑ינוּ
 
וְלָכֶ֗ם
 
אֵֽין
but ye have no portion
חֵ֧לֶק
nor right
וּצְדָקָ֛ה
nor memorial
וְזִכָּר֖וֹן
in Jerusalem
בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃