1
 
וַֽיְהִי֙
Now the word
דְּבַר
of the LORD
יְהוָ֔ה
 
אֶל
came unto Jonah
יוֹנָ֥ה
the son
בֶן
of Amittai
אֲמִתַּ֖י
saying
לֵאמֹֽר׃
2
Arise
ק֠וּם
 
לֵ֧ךְ
 
אֶל
to Nineveh
נִֽינְוֵ֛ה
city
הָעִ֥יר
that great
הַגְּדוֹלָ֖ה
and cry
וּקְרָ֣א
 
עָלֶ֑יהָ
 
כִּֽי
is come up
עָלְתָ֥ה
against it for their wickedness
רָעָתָ֖ם
before
לְפָנָֽי׃
3
rose up
וַיָּ֤קָם
But Jonah
יוֹנָה֙
to flee
לִבְרֹ֣חַ
to Tarshish
תַּרְשִׁ֔ישָׁה
from the presence
מִלִּפְנֵ֖י
of the LORD
יְהוָֽה׃
and went down
וַיֵּ֤רֶד
to Joppa
יָפ֜וֹ
and he found
וַיִּמְצָ֥א
a ship
אָנִיָּ֣ה׀
going
לָב֤וֹא
to Tarshish
תַּרְשִׁ֔ישָׁה
so he paid
וַיִּתֵּ֨ן
the fare
שְׂכָרָ֜הּ
and went down
וַיֵּ֤רֶד
 
בָּהּ֙
going
לָב֤וֹא
 
עִמָּהֶם֙
to Tarshish
תַּרְשִׁ֔ישָׁה
from the presence
מִלִּפְנֵ֖י
of the LORD
יְהוָֽה׃
4
But the LORD
וַֽיהוָ֗ה
sent out
הֵטִ֤יל
wind
רֽוּחַ
a great
גָּד֖וֹל
 
אֶל
in the sea
בַּיָּ֑ם
 
וַיְהִ֥י
tempest
סַֽעַר
a great
גָּד֖וֹל
in the sea
בַּיָּ֑ם
so that the ship
וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה
was like
חִשְּׁבָ֖ה
to be broken
לְהִשָּׁבֵֽר׃
5
were afraid
וַיִּֽירְא֣וּ
Then the mariners
הַמַּלָּחִ֗ים
and cried
וַֽיִּזְעֲקוּ֮
every man
אִ֣ישׁ
 
אֶל
unto his god
אֱלֹהָיו֒
and cast forth
וַיָּטִ֨לוּ
 
אֶת
the wares
הַכֵּלִ֜ים
 
אֲשֶׁ֤ר
that were in the ship
בָּֽאֳנִיָּה֙
 
אֶל
into the sea
הַיָּ֔ם
to lighten
לְהָקֵ֖ל
 
מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם
it of them But Jonah
וְיוֹנָ֗ה
was gone down
יָרַד֙
 
אֶל
into the sides
יַרְכְּתֵ֣י
of the ship
הַסְּפִינָ֔ה
and he lay
וַיִּשְׁכַּ֖ב
and was fast asleep
וַיֵּרָדַֽם׃
6
came
וַיִּקְרַ֤ב
 
אֵלָיו֙
So the shipmaster
רַ֣ב
 
הַחֹבֵ֔ל
to him and said
וַיֹּ֥אמֶר
 
ל֖וֹ
 
מַה
 
לְּךָ֣
unto him What meanest thou O sleeper
נִרְדָּ֑ם
arise
ק֚וּם
call
קְרָ֣א
 
אֶל
if so be that God
הָאֱלֹהִ֛ים
 
אוּלַ֞י
will think
יִתְעַשֵּׁ֧ת
if so be that God
הָאֱלֹהִ֛ים
 
לָ֖נוּ
 
וְלֹ֥א
upon us that we perish
נֹאבֵֽד׃
7
And they said
וַיֹּאמְר֞וּ
every one
אִ֣ישׁ
 
אֶל
to his fellow
רֵעֵ֗הוּ
 
לְכוּ֙
and let us cast
וַיִּפֹּ֥ל
and the lot
הַגּוֹרָ֖ל
that we may know
וְנֵ֣דְעָ֔ה
for whose cause
בְּשֶׁלְּמִ֛י
this evil
הָרָעָ֥ה
 
הַזֹּ֖את
 
לָ֑נוּ
and let us cast
וַיִּפֹּ֥ל
and the lot
הַגּוֹרָ֖ל
and let us cast
וַיִּפֹּ֥ל
and the lot
הַגּוֹרָ֖ל
 
עַל
upon Jonah
יוֹנָֽה׃
8
Then said
וַיֹּאמְר֣וּ
 
אֵלָ֔יו
they unto him Tell
הַגִּידָה
 
נָּ֣א
 
לָ֔נוּ
 
בַּאֲשֶׁ֛ר
 
לְמִי
us we pray thee for whose cause this evil
הָרָעָ֥ה
 
הַזֹּ֖את
 
לָ֑נוּ
 
מַה
is upon us What is thine occupation
מְּלַאכְתְּךָ֙
and whence
וּמֵאַ֣יִן
comest
תָּב֔וֹא
 
מָ֣ה
thou what is thy country
אַרְצֶ֔ךָ
 
וְאֵֽי
 
מִזֶּ֥ה
and of what people
עַ֖ם
 
אָֽתָּה׃
9
And he said
וַיֹּ֥אמֶר
 
אֲלֵיהֶ֖ם
unto them I am an Hebrew
עִבְרִ֣י
 
אָנֹ֑כִי
 
וְאֶת
the LORD
יְהוָ֞ה
the God
אֱלֹהֵ֤י
of heaven
הַשָּׁמַ֙יִם֙
 
אֲנִ֣י
and I fear
יָרֵ֔א
 
אֲשֶׁר
which hath made
עָשָׂ֥ה
 
אֶת
the sea
הַיָּ֖ם
 
וְאֶת
and the dry
הַיַּבָּשָֽׁה׃
10
afraid
וַיִּֽירְא֤וּ
Then were the men
הָאֲנָשִׁ֗ים
 
יִרְאָ֣ה
exceedingly
גְדוֹלָ֔ה
and said
וַיֹּאמְר֥וּ
 
אֵלָ֖יו
 
מַה
 
זֹּ֣את
unto him Why hast thou done
עָשִׂ֑יתָ
 
כִּֽי
knew
יָדְע֣וּ
Then were the men
הָאֲנָשִׁ֗ים
 
כִּֽי
from the presence
מִלִּפְנֵ֤י
of the LORD
יְהוָה֙
 
ה֣וּא
that he fled
בֹרֵ֔חַ
 
כִּ֥י
because he had told
הִגִּ֖יד
 
לָהֶֽם׃
11
Then said
וַיֹּאמְר֤וּ
 
אֵלָיו֙
 
מַה
they unto him What shall we do
נַּ֣עֲשֶׂה
 
לָּ֔ךְ
may be calm
וְיִשְׁתֹּ֥ק
unto thee that the sea
הַיָּ֖ם
 
מֵֽעָלֵ֑ינוּ
 
כִּ֥י
unto thee that the sea
הַיָּ֖ם
wrought
הוֹלֵ֥ךְ
and was tempestuous
וְסֹעֵֽר׃
12
And he said
וַיֹּ֣אמֶר
 
אֲלֵיהֶ֗ם
unto them Take me up
שָׂא֙וּנִי֙
and cast me forth
וַהֲטִילֻ֣נִי
 
אֶל
into the sea
הַיָּ֖ם
be calm
וְיִשְׁתֹּ֥ק
into the sea
הַיָּ֖ם
 
מֵֽעֲלֵיכֶ֑ם
 
כִּ֚י
unto you for I know
יוֹדֵ֣עַ
 
אָ֔נִי
 
כִּ֣י
that for my sake
בְשֶׁלִּ֔י
tempest
הַסַּ֧עַר
this great
הַגָּד֛וֹל
 
הַזֶּ֖ה
 
עֲלֵיכֶֽם׃
13
rowed hard
וַיַּחְתְּר֣וּ
Nevertheless the men
הָאֲנָשִׁ֗ים
to bring
לְהָשִׁ֛יב
 
אֶל
it to the land
הַיַּבָּשָׁ֖ה
 
וְלֹ֣א
but they could
יָכֹ֑לוּ
 
כִּ֣י
not for the sea
הַיָּ֔ם
wrought
הוֹלֵ֥ךְ
and was tempestuous
וְסֹעֵ֖ר
 
עֲלֵיהֶֽם׃
14
Wherefore they cried
וַיִּקְרְא֨וּ
 
אֶל
O LORD
יְהוָ֔ה
and said
וַיֹּאמְר֗וּ
We beseech thee
אָנָּ֤ה
O LORD
יְהוָ֔ה
 
אַל
 
נָ֣א
we beseech thee let us not perish
נֹאבְדָ֗ה
life
בְּנֶ֙פֶשׁ֙
for this man's
הָאִ֣ישׁ
 
הַזֶּ֔ה
 
וְאַל
and lay
תִּתֵּ֥ן
 
עָלֵ֖ינוּ
blood
דָּ֣ם
not upon us innocent
נָקִ֑יא
 
כִּֽי
 
אַתָּ֣ה
O LORD
יְהוָ֔ה
 
כַּאֲשֶׁ֥ר
as it pleased
חָפַ֖צְתָּ
hast done
עָשִֽׂיתָ׃
15
So they took up
וַיִּשְׂאוּ֙
 
אֶת
Jonah
יוֹנָ֔ה
and cast him forth
וַיְטִלֻ֖הוּ
 
אֶל
and the sea
הַיָּ֖ם
ceased
וַיַּעֲמֹ֥ד
and the sea
הַיָּ֖ם
from her raging
מִזַּעְפּֽוֹ׃
16
feared
וַיִּֽירְא֧וּ
 
הָאֲנָשִׁ֛ים
 
יִרְאָ֥ה
exceedingly
גְדוֹלָ֖ה
 
אֶת
the LORD
לַֽיהוָ֔ה
and offered
וַיִּֽזְבְּחוּ
a sacrifice
זֶ֙בַח֙
the LORD
לַֽיהוָ֔ה
and made
וַֽיִּדְּר֖וּ
vows
נְדָרִֽים׃
17
had prepared
וַיְמַ֤ן
Now the LORD
יְהוָה֙
fish
הַדָּ֔ג
a great
גָּד֔וֹל
to swallow up
לִבְלֹ֖עַ
 
אֶת
And Jonah
יוֹנָה֙
 
וַיְהִ֤י
And Jonah
יוֹנָה֙
was in the belly
בִּמְעֵ֣י
fish
הַדָּ֔ג
and three
וּשְׁלֹשָׁ֥ה
days
יָמִ֖ים
and three
וּשְׁלֹשָׁ֥ה
nights
לֵילֽוֹת׃