1
 
כִּֽי
hath taken
יִקַּ֥ח
When a man
אִ֛ישׁ
a wife
אִשָּׁ֖ה
and married
וּבְעָלָ֑הּ
 
וְהָיָ֞ה
 
אִם
 
לֹ֧א
because he hath found
מָ֤צָא
no favour
חֵ֣ן
in his eyes
בְּעֵינָ֗יו
 
כִּי
because he hath found
מָ֤צָא
 
בָהּ֙
uncleanness
עֶרְוַ֣ת
some
דָּבָ֔ר
in her then let him write
וְכָ֨תַב
 
לָ֜הּ
her a bill
סֵ֤פֶר
of divorcement
כְּרִיתֻת֙
and give
וְנָתַ֣ן
it in her hand
בְּיָדָ֔הּ
and send
וְשִׁלְּחָ֖הּ
her out of his house
מִבֵּיתֽוֹ׃
2
And when she is departed out
וְיָֽצְאָ֖ה
of his house
מִבֵּית֑וֹ
she may go
וְהָֽלְכָ֖ה
 
וְהָֽיְתָ֥ה
man's
לְאִישׁ
and be another
אַחֵֽר׃
3
hate
וּשְׂנֵאָהּ֮
husband
הָאִ֣ישׁ
And if the latter
הָאַֽחֲר֔וֹן
her and write
וְכָ֨תַב
 
לָ֜הּ
her a bill
סֵ֤פֶר
of divorcement
כְּרִיתֻת֙
and giveth
וְנָתַ֣ן
it in her hand
בְּיָדָ֔הּ
and sendeth
וְשִׁלְּחָ֖הּ
her out of his house
מִבֵּית֑וֹ
 
א֣וֹ
 
כִ֤י
die
יָמוּת֙
husband
הָאִ֣ישׁ
And if the latter
הָאַֽחֲר֔וֹן
 
אֲשֶׁר
which took
לְקָחָ֥הּ
 
ל֖וֹ
her to be his wife
לְאִשָּֽׁה׃
4
 
לֹֽא
may
יוּכַ֣ל
husband
בַּעְלָ֣הּ
Her former
הָֽרִאשׁ֣וֹן
 
אֲשֶֽׁר
which sent her away
שִׁ֠לְּחָהּ
her again
לָשׁ֨וּב
not take
לְקַחְתָּ֜הּ
 
לִֽהְי֧וֹת
 
ל֣וֹ
to be his wife
לְאִשָּׁ֗ה
after
אַֽחֲרֵי֙
 
אֲשֶׁ֣ר
that she is defiled
הֻטַּמָּ֔אָה
 
כִּֽי
for that is abomination
תוֹעֵבָ֥ה
 
הִ֖וא
before
לִפְנֵ֣י
the LORD
יְהוָ֣ה
 
וְלֹ֤א
to sin
תַֽחֲטִיא֙
 
אֶת
and thou shalt not cause the land
הָאָ֔רֶץ
 
אֲשֶׁר֙
the LORD
יְהוָ֣ה
thy God
אֱלֹהֶ֔יךָ
giveth
נֹתֵ֥ן
 
לְךָ֖
thee for an inheritance
נַֽחֲלָֽה׃
5
 
כִּֽי
hath taken
לָקָֽח׃
When a man
אִישׁ֙
his wife
אִשְׁתּ֥וֹ
a new
חֲדָשָׁ֔ה
 
לֹ֤א
he shall not go out
יֵצֵא֙
to war
בַּצָּבָ֔א
 
וְלֹֽא
neither shall he be charged
יַעֲבֹ֥ר
 
עָלָ֖יו
 
לְכָל
with any business
דָּבָ֑ר
but he shall be free
נָקִ֞י
 
יִֽהְיֶ֤ה
at home
לְבֵיתוֹ֙
year
שָׁנָ֣ה
one
אֶחָ֔ת
and shall cheer up
וְשִׂמַּ֖ח
 
אֶת
his wife
אִשְׁתּ֥וֹ
 
אֲשֶׁר
hath taken
לָקָֽח׃
6
 
לֹֽא
No man shall take
חֹבֵֽל׃
the nether
רֵחַ֖יִם
or the upper millstone
וָרָ֑כֶב
 
כִּי
a man's life
נֶ֖פֶשׁ
 
ה֥וּא
No man shall take
חֹבֵֽל׃
7
 
כִּֽי
be found
יִמָּצֵ֣א
If a man
אִ֗ישׁ
stealing
גֹּנֵ֨ב
any
נֶ֤פֶשׁ
of his brethren
מֵֽאֶחָיו֙
of the children
מִבְּנֵ֣י
of Israel
יִשְׂרָאֵ֔ל
and maketh merchandise
וְהִתְעַמֶּר
 
בּ֖וֹ
of him or selleth
וּמְכָר֑וֹ
shall die
וּמֵת֙
him then that thief
הַגַּנָּ֣ב
 
הַה֔וּא
and thou shalt put
וּבִֽעַרְתָּ֥
evil
הָרָ֖ע
from among
מִקִּרְבֶּֽךָ׃
8
Take heed
תִּשְׁמְר֥וּ
in the plague
בְּנֶֽגַע
of leprosy
הַצָּרַ֛עַת
Take heed
תִּשְׁמְר֥וּ
diligently
מְאֹ֖ד
and do
לַֽעֲשֽׂוֹת׃
 
כְּכֹל֩
 
אֲשֶׁר
shall teach
יוֹר֨וּ
 
אֶתְכֶ֜ם
according to all that the priests
הַכֹּֽהֲנִ֧ים
the Levites
הַלְוִיִּ֛ם
 
כַּֽאֲשֶׁ֥ר
you as I commanded
צִוִּיתִ֖ם
Take heed
תִּשְׁמְר֥וּ
and do
לַֽעֲשֽׂוֹת׃
9
Remember
זָכ֕וֹר
 
אֵ֧ת
 
אֲשֶׁר
did
עָשָׂ֛ה
what the LORD
יְהוָ֥ה
thy God
אֱלֹהֶ֖יךָ
unto Miriam
לְמִרְיָ֑ם
by the way
בַּדֶּ֖רֶךְ
after that ye were come forth
בְּצֵֽאתְכֶ֥ם
out of Egypt
מִמִּצְרָֽיִם׃
10
 
כִּֽי
When thou dost lend
תַשֶּׁ֥ה
thy brother
בְרֵֽעֲךָ
thing
מַשַּׁ֣את
any
מְא֑וּמָה
 
לֹֽא
thou shalt not go
תָבֹ֥א
 
אֶל
into his house
בֵּית֖וֹ
to fetch
לַֽעֲבֹ֥ט
his pledge
עֲבֹטֽוֹ׃
11
abroad
הַחֽוּצָה׃
Thou shalt stand
תַּֽעֲמֹ֑ד
and the man
וְהָאִ֗ישׁ
 
אֲשֶׁ֤ר
 
אַתָּה֙
to whom thou dost lend
נֹשֶׁ֣ה
 
ב֔וֹ
shall bring out
יוֹצִ֥יא
 
אֵלֶ֛יךָ
 
אֶֽת
the pledge
הַעֲב֖וֹט
abroad
הַחֽוּצָה׃
12
 
וְאִם
And if the man
אִ֥ישׁ
be poor
עָנִ֖י
 
ה֑וּא
 
לֹ֥א
thou shalt not sleep
תִשְׁכַּ֖ב
with his pledge
בַּֽעֲבֹטֽוֹ׃
13
In any case
תָּשִׁ֨יב
In any case
תָּשִׁ֨יב
 
ל֤וֹ
 
אֶֽת
him the pledge
הַעֲבוֹט֙
goeth down
כְּב֣וֹא
when the sun
הַשֶּׁ֔מֶשׁ
that he may sleep
וְשָׁכַ֥ב
in his own raiment
בְּשַׂלְמָת֖וֹ
and bless
וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ
 
וּלְךָ֙
 
תִּֽהְיֶ֣ה
thee and it shall be righteousness
צְדָקָ֔ה
unto thee before
לִפְנֵ֖י
the LORD
יְהוָ֥ה
thy God
אֱלֹהֶֽיךָ׃
14
 
לֹֽא
Thou shalt not oppress
תַעֲשֹׁ֥ק
an hired servant
שָׂכִ֖יר
that is poor
עָנִ֣י
and needy
וְאֶבְי֑וֹן
whether he be of thy brethren
מֵֽאַחֶ֕יךָ
 
א֧וֹ
or of thy strangers
מִגֵּֽרְךָ֛
 
אֲשֶׁ֥ר
that are in thy land
בְּאַרְצְךָ֖
within thy gates
בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃
15
At his day
בְּיוֹמוֹ֩
thou shalt give
תִתֵּ֨ן
him his hire
שְׂכָר֜וֹ
 
וְֽלֹא
go down
תָב֧וֹא
 
עָלָ֣יו
neither shall the sun
הַשֶּׁ֗מֶשׁ
 
כִּ֤י
upon it for he is poor
עָנִי֙
 
ה֔וּא
 
וְאֵלָ֕יו
 
ה֥וּא
and setteth
נֹשֵׂ֖א
 
אֶת
his heart
נַפְשׁ֑וֹ
 
וְלֹֽא
upon it lest he cry
יִקְרָ֤א
 
עָלֶ֙יךָ֙
 
אֶל
against thee unto the LORD
יְהוָ֔ה
 
וְהָיָ֥ה
 
בְךָ֖
and it be sin
חֵֽטְא׃
16
 
לֹֽא
be put to death
יוּמָֽתוּ׃
The fathers
אָב֑וֹת
 
עַל
for the children
וּבָנִ֖ים
for the children
וּבָנִ֖ים
 
לֹֽא
be put to death
יוּמָֽתוּ׃
 
עַל
The fathers
אָב֑וֹת
every man
אִ֥ישׁ
for his own sin
בְּחֶטְא֖וֹ
be put to death
יוּמָֽתוּ׃
17
 
לֹ֣א
Thou shalt not pervert
תַטֶּ֔ה
the judgment
מִשְׁפַּ֖ט
of the stranger
גֵּ֣ר
nor of the fatherless
יָת֑וֹם
 
וְלֹ֣א
nor take
תַֽחֲבֹ֔ל
raiment
בֶּ֖גֶד
a widow's
אַלְמָנָֽה׃
18
But thou shalt remember
וְזָֽכַרְתָּ֗
 
כִּ֣י
that thou wast a bondman
עֶ֤בֶד
 
הָיִ֙יתָ֙
in Egypt
בְּמִצְרַ֔יִם
redeemed
וַֽיִּפְדְּךָ֛
and the LORD
יְהוָ֥ה
thy God
אֱלֹהֶ֖יךָ
 
מִשָּׁ֑ם
 
עַל
 
כֵּ֞ן
 
אָֽנֹכִ֤י
thee thence therefore I command
מְצַוְּךָ֙
thee to do
לַֽעֲשׂ֔וֹת
 
אֶת
this thing
הַדָּבָ֖ר
 
הַזֶּֽה׃
19
 
כִּ֣י
When thou cuttest down
תִקְצֹר֩
thine harvest
קְצִֽירְךָ֙
in the field
בַּשָּׂדֶ֗ה
and hast forgot
וְשָֽׁכַחְתָּ֧
a sheaf
עֹ֣מֶר
in the field
בַּשָּׂדֶ֗ה
 
לֹ֤א
thou shalt not go again
תָשׁוּב֙
to fetch
לְקַחְתּ֔וֹ
it it shall be for the stranger
לַגֵּ֛ר
for the fatherless
לַיָּת֥וֹם
and for the widow
וְלָֽאַלְמָנָ֖ה
 
יִֽהְיֶ֑ה
 
לְמַ֤עַן
may bless
יְבָֽרֶכְךָ֙
that the LORD
יְהוָ֣ה
thy God
אֱלֹהֶ֔יךָ
 
בְּכֹ֖ל
thee in all the work
מַֽעֲשֵׂ֥ה
of thine hands
יָדֶֽיךָ׃
20
 
כִּ֤י
When thou beatest
תַחְבֹּט֙
thine olive tree
זֵֽיתְךָ֔
 
לֹ֥א
thou shalt not go over the boughs
תְפָאֵ֖ר
again
אַֽחֲרֶ֑יךָ
it shall be for the stranger
לַגֵּ֛ר
for the fatherless
לַיָּת֥וֹם
and for the widow
וְלָֽאַלְמָנָ֖ה
 
יִֽהְיֶֽה׃
21
 
כִּ֤י
When thou gatherest
תִבְצֹר֙
the grapes of thy vineyard
כַּרְמְךָ֔
 
לֹ֥א
thou shalt not glean
תְעוֹלֵ֖ל
it afterward
אַֽחֲרֶ֑יךָ
it shall be for the stranger
לַגֵּ֛ר
for the fatherless
לַיָּת֥וֹם
and for the widow
וְלָֽאַלְמָנָ֖ה
 
יִֽהְיֶֽה׃
22
And thou shalt remember
וְזָ֣כַרְתָּ֔
 
כִּי
that thou wast a bondman
עֶ֥בֶד
 
הָיִ֖יתָ
in the land
בְּאֶ֣רֶץ
of Egypt
מִצְרָ֑יִם
 
עַל
 
כֵּ֞ן
 
אָֽנֹכִ֤י
therefore I command
מְצַוְּךָ֙
thee to do
לַֽעֲשׂ֔וֹת
 
אֶת
this thing
הַדָּבָ֖ר
 
הַזֶּֽה׃